דיאטות, ההתמכרות לאוכל 

שנים שהייתי מכורה, מכורה קשה ביותר, מכורה לאוכל. לא נזקקתי לאוכל בכל רגע, אך, ההתמכרות שלי גרמה לי לאבד פורפורציות לדעת מתי אני באמת רעבה ומתי אני זקוקה לאוכל כמו לסם, אז, פשוט אכלתי וכמה שיותר יותר טוב.

לקחו לי שנים להודות בכך שאני מכורה, כמו כל המכורים שחיים בהכחשות עם עצמם, הכחשתי גם אני בפני עצמי, בשלל סיבות שמזכירות מכורים, "מה פתאום מכור? אני? אני לא מעשן הרבה", "לא שותה הרבה, שיכור? אני?", "נו, באמת, כמה אני כבר אוכלת?" ועוד כל מיני הכחשות מפה ועד הירח, אבל, בתוכנו, עמוק בפנים, אנחנו יודעים שאנחנו מכורים, אך, כמה קשה להודות בכך בפני עצמנו?

ההתמכרות בסופו של דבר הופכת להכרח, לא יכולה בלי זה, חייבת שה"סם" יהיה זמין לי כל הזמן, מראה של מקרר ריק יכל להביא אותי למצב של קריז, אוכל ומייד, ממש כמו נרקומן או מהמר, אין הרבה הבדל בין כל המכורים, אחד מכור להימורים השני לסקס והשלישי לאוכל, ההתמכרות היא אותה התמכרות, הדבר הממכר שמצליח לשלוט בנו ולא אנו בו, הלואי שהייתי מכורה לדיאטות.

כל אחד מאיתנו התמכר לדבר שיותר חזק ממנו, ולכל התמכרות יש סיבה, האחד ברח מבית מתעלל ומצא את עצמו מכור לסמים, האחר החל להמר מתוך ריקנות פנימית, ההיא אוכלת כדי לברוח מכאב...בקיצור, לכל אחד ישנה סיבה שבגינה הוא נהפך להיות מכור.

על עצמי אני יכולה לספר, שרוב חיי הייתי מכורה לאוכל וכל אוכל, לא משנה מה היה מוגש על הצלחת, אני הראשונה שקופצת ומעמיסה, כל הזמן חשבתי על אוכל, וגם אם בטעות עברה במוחי מחשבה על דיאטות, הרי שניגשתי למקרר וגירשתי מייד את המחשבה "הרעה" הזו. לכל מקום שאליו הוזמנתי או הזדמנתי, רק המחשבה על אוכל העסיקה אותי כל הזמן, האם יהיה שם אוכל? מה יגישו? יהיה לי מספיק?

מהרגע שקמתי מהמיטה, עוד בעודי מצחצחת שיניים התחלתי לחשוב מה אוכלים היום, הולכת לבדוק בארונות, האם מישהו מבני ביתי שכח אותי ולא השאיר לי מה לאכול, אבל, לרוב היה קורה ההיפך, אני הייתי שוכחת אותם ולא משאירה להם הרבה לאכול.

ההתמכרות שלי נבעה, במבט לאחור, מתוך תחושת ריקנות, חוסר ביטחון והערכה עצמית נמוכה, את כל התחושות החסרות האלו כיפיתי על ידי אכילה מרובה עד שתפחתי למימדים כאלו שלסיבות שלשמן המשכתי לאכול התווספו תחושות של דיכאון, תסכול, רגשי אשם, מצוקה ובוז עצמי. ומלופ שכזה מאד קשה לצאת, בעיקר כשאתה מכור ואתה מוצא שכל מה שמנחם אותך הוא הדבר שאליו אתה מכור, הבריחה אליו היא הכי קלה, משום שהיא בריחה מן המציאות.

מחשבות על דיאטות היו כל הזמן, הרצון לירידה במשקל היה חזק, אך, ההתמכרות עלתה על הכל וניצחה אותי ואת השאיפות שלי והשאירה אותי שנים תקועה באותו המקום עם עצמי, בבור עמוק ושחור. אך, אל יאוש, מכל התמכרות אפשר להיגמל, העניין הוא שצריך ממש ממש לרצות ולהתאמץ.